שיקום נחלים

שיקום נחלים

שיקום נחלים הנו מרכיב מרכזי בקידום איכות החיים של תושבי המדינה ושיפור איכות הסביבה בישראל. נחלים, אינם בגדר עורקי ניקוז בלבד, אלא בית גידול לצומח ולחי סביבם , תוואי נוף ייחודי ומרחב פתוח עליו יש לשמור למען הדורות הבאים. הצורך בשמירה על אוצרות הטבע, הנחלים והשטחים הפתוחים נמצא בכפיפה אחת עם הצורך הגובר בפיתוח אורבני ופיתוח תשתיות ולכן נדרשת מדיניות מאוזנת ושקולה המשלבת בין צורכי הפיתוח ושמירת ערכים אקולוגיים ונופיים.

רשויות הניקוז, מובילות ראיה אגנית אינטגרטיבית הנדרשת ליישום שיקום ופיתוח הנחלים.ראיה זו מאפשרת תכנון וביצוע מורכבים הכוללים התייחסות לכלל רכיבי הסביבה הפיזית והאנושית באגן ההיקוות.
הראיה הרחבה, מאפשרות מציאת פתרונות חדשניים המשלבים בין צרכי הטבע והאדם שנחשבו בעבר למנוגדים.
​לרבות תאום ארגוני בין בעלי העניין השונים ובינהם משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, גורמים פרטיים וגופים ירוקים.

חזון “נחל וסביבתו”- נחל קישון ונחל ציפורי

• שיקום נחל קישון ויובליו: זרימת מים שפירים משך כל השנה, רצועת נחל רחבה ולא מופרת, שיקום ושימור המערכות האקולוגיות של החי והצומח בנחל.
• נחל הקישון ויובליו כמוקד בילוי, תיירות וטיולים: פיתוח מסלולי טבע ותשתיות תיירות, שימור אתרים היסטוריים וארכיאולוגיים במרחב הנחל והסדרת נגישות.
• שותפות ואחריות סביבתית וקהילתית של כלל בעלי העניין באגן הנחל, כלפי הנחל ושיקומו.

שיקום אקולוגי

שיקום אקולוגי של נחל הוא תהליך מורכב הכולל התייחסות למספר מימדים.
רשות ניקוז ונחלים קישון, פועלת לשיקום נחלי הקישון בשיתוף פעולה עם גופים שונים לאיגום יכולות ומשאבים: המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, רשות המים ועוד.

להלן נושאים הנמצאים בטיפול הרשות כחלק מהעיסוק בשיקום נחלים:

1. השבת מים לנחלים
2. טיפול במקורות זיהום
3. טיפול במפגעי פסולת מסוגים שונים
4. טיפול במפגעים כגון: פעילות רכבי שטח, רעיית יתר,
5. הרחבת רצועת הנחל
6. שיקום פיזי של הנחל
7. השבת מינים
8. טיפול במינים פולשים

מינים פולשים

מינים פולשים הם מינים של בעלי חיים, צמחים, פטריות ומיקרואורגניזמים שהיגרו לבית גידול חדש בסיוע ישיר או עקיף של האדם, שם הם התבססו, התפשטו, פגעו במינים המקומיים וגרמו לשינויים במערכת האקולוגית.
ברחבי העולם כולו גורמות פעולות האדם השונות למעבר של מינים רבים ממקום אחד לאחר. רוב המינים שמועברים אינם שורדים במקומם החדש. רק מעטים מביניהם מצליחים להתבסס, להתרבות ולהתפשט לאזורים נוספים. כאשר התפשטותם משנה את בית הגידול ומשפיעה על המינים המקומיים, הם מוגדרים כמינים פולשים.
כיום בני אדם וסחורות נוסעים, טסים ושטים על פני כל כדור הארץ, במהירות רבה ובנפח חסר תקדים. איתם נודדים גם מינים רבים של אורגניזמים, בין אם בכוונה ובין אם לא. חלק מהמינים הללו מוצאים את דרכם למערכות הטבעיות והופכים למינים פולשים בסביבות החדשות שאליהן הם מגיעים. כתוצאה מכך, במאה האחרונה עלה היקף הפלישות הביולוגיות בעשרות מונים. ההערכה היא שכיום לא נותר עוד מקום על פני כדור הארץ שאין בו מינים פולשים (אם כי יש מקומות שסובלים מהתופעה הזאת יותר מאחרים), ובמקומות רבים יש עלייה ניכרת בהיקף התופעה ובנזק שהמינים הפולשים גורמים למערכות האקולוגיות הטבעיות, לחקלאות, לתעשייה, לתעבורה ולבריאות האדם.

מינים פולשים מהווים כיום, אחד הגורמים המרכזיים המאיימים על המגוון הביולוגי, לצד גורמים נוספים כמו הרס ושינוי של מערכות אקולוגיות, זיהום וקיטוע של בתי גידול, פגיעה ישירה באורגניזמים ועוד.
בוועידת כדור הארץ שהתקיימה בריו-דה ז’נירו בברזיל בשנת 1992 נוסחה האמנה לשימור המגוון הביולוגי (CBD, Convention on Biodiversity). האמנה עוסקת בכל ההיבטים של שימור המגוון הביולוגי, והיא מהווה כיום את האמנה העיקרית בנושא המינים הפולשים. בסעיף 8h של האמנה נדרשים הצדדים החתומים על האמנה לפעול ככל יכולתם במטרה “למנוע החדרת מינים זרים, לקיים בקרה עליהם או לבער את אלה המאיימים על מערכות אקולוגיות, בתי גידול או מינים מקומיים”. ייחודה של האמנה הוא בהתייחסותה המשפטית הגורפת לסוגיית המינים הפולשים, ללא אבחנה או דגש על מינים מסוימים או על מערכות אקולוגיות בעלות חשיבות מיוחדת. כיום יותר ויותר אקולוגים ומשפטנים סבורים, כי המדיניות ביחס למינים פולשים צריכה להתנהל על פי עיקרון “הזהירות המונעת”.

לפי עיקרון זה, מין זר ייחשב כ”אשם”, אלא אם כן הוכח אחרת. בהתאם לכך אין להעניק אישור להחדרת מין זר, אלא אם כן הוכח באופן מדעי כי המין שלגביו מבוקש האישור לא יגרום כל נזק למערכות אקולוגיות או למינים מקומיים.
ישראל היא אחד האזורים הממוזגים העשירים ביותר בעולם במגוון החי והצומח. תנופת הפיתוח וההתיישבות לא פסחו על מגוון החי והצומח שבישראל, והאדם, בפרט ב-100 השנים האחרונות, משפיע בצורה ניכרת על הטבע בארץ. כיום עדיין חסר  מידע מקיף על השפעות של מינים פולשים על מינים מקומיים בישראל, אך סביר להניח שכבמקומות אחרים בעולם גם בארץ יש להם השפעה ניכרת.
עד היום התבצעו בארץ מעט מחקרים יחסית על נוכחותם של מינים פולשים ועל השפעותיהם.
בסביבת נחלים בעיית המינים הפולשים מחריפה. בשל היות הנחל מסדרון מעבר מאזור לאזור, התפשטות המינים הפולשים רחבה ומגוונת.

מיני צמחים פולשים

בישראל מוכרים כ-2,400 מינים של צמחים מקומיים ועוד לפחות כמספר הזה של צמחי תרבות שונים. חלקם של מיני התרבות הפך ברבות הימים למינים פולשים ואפשר לפגוש אותם בסביבה הטבעית. יש שלל מינים שנקראים צמחי מעזבות או צמחים רודרליים שמלווים את האדם ונמצאים סביב מגורי אדם, חקלאות או כבישים.מינים אחרים נמצאים גם בבתי   גידול טבעיים שונים ברחבי הארץ. יש לצייןכי דעות החוקרים באשר למידת פולשנותם של הצמחים השונים שנויה במחלוקת. יש המתייחסים לצמח מסוים כאל פולש, ואילו אחרים רואים בו צמח גר בלבד שאינו עונה על ההגדרה של מין פולש.
מחקר שנערך על ידי ד”ר ז’אן-מארק דופור-דרור והוגש למכון ירושלים לחקר ישראל – המרכז למדיניות סביבתית ולאגף שטחים פתוחים במשרד להגנת הסביבה היה על מיני צמחים פולשים בשטחים מוגנים ופתוחים באזור המרכז: המלצות למדיניות. מטרת המחקר היתה סקירת הצמחים הפולשניים המצויים בשטחים פתוחים ומוגנים באזור המרכז, הגדרת רמת פלישתם והצעת סדר עדיפויות לטיפול בהם.

ע”פ מחקרו של ד”ר ז’אן מארק דופור דרור קיימות מספר שיטות לטיפול בתופעה הכוללות: טיפול פיזי (עקירה), טיפול כימי (ריסוס) וטיפול ביולוגי (צמחייה אחרת, פטריות, חרקים ועוד).
ניסיונות שדה שערך פרופ’ יוסי ריוב עבור הקרן הקיימת לישראל (שעברו בהצלחה) הראו מס’ שיטות לטיפול בתופעה. כל השיטות דורשות התמדה לטווח ארוך וחזרתיות משתנה בהתאם למימדי התופעה, סוג הצמח, והסביבה. הנחיות מפורטות נמצאות בנספח המלווה.
עד כה בוצע באגן הניקוז של הקישון, סקר ראשוני ונערך מיפוי חלקי של התופעה.

רשות הניקוז והנחלים קישון, מבצעת טיפול במינים פולשים הכולל: סקר משלים לפני כניסה לעבודה, הכשרת צוות עבודה מיומן לטיפול בתופעה וצוות לתחזוקה שוטפת במהלך 3 שנים עד למיגור התופעה.
בנוסף, במהלך תחזוקה שוטפת ופיתוח של נחלים, מטפלת רשות הניקוז באופן שוטף במינים האגרסיביים יותר מבין המינים הפולשים.

דוגמאות למינים פולשים באגן הניקוז של הקישון

צומח עשבוני

רבים מן העשבים הפולשים בישראל מוגדרים כעשבים רעים וחלקם רעילים מאוד לאדם. לרוב גדלים הצמחים העשבוניים בבתי גידול מופרים, אך יש מהם שחדרו גם לשמורות טבע. יש לציין כי דעות החוקרים חלוקות באשר למידת פולשנותם של חלק מן הצמחים וכן אם הם עונים להגדרה של מין פולש או שהם גרים בלבד שטרם הפכו לפולשים.

סולנום זיתני: עשבוני רב-שנתי הגדל בקרקעות מופרות בבתי גידול שנוצרו או עוצבו על ידי האדם: בצידי דרכים, בשולי שדות, בשדות נטושים, בגינות ובמעזבות. לאחרונה נתגלה הסולנום הזיתני גם בשמורת הטבע נחל חלילים. הסולנום הזיתני ידוע כמין פולש ב-29 מדינות בארצות הברית ובמדינות נוספות. ההפצה העיקרית של הסולנום הזיתני היא על ידי זרעים הנופלים ליד צמח האם. מתפשט גם באמצעות קני שורש.

לכיד הנחלים: לכיד הנחלים גדל בגדות נחלים וברוב חלקי הארץ, פרט למדבר הקיצוני, בבתי-גידול משניים: באשפתות וצידי-דרכים, בזרמי-שופכין גלויים, בנחלים שזוהמו, באגמים מלאכותיים המתייבשים בקיץ אך קרקעיתם נותרת לחה, במגרשים בשלבי בניה. צמח- חד-שנתי זקוף ומסועף, מכוסה שערות קצרות והדוקות, מגעו כנייר-זכוכית. העלה גדול, משולש, משונן לאונות בלתי סדירות. הפטוטרת ארוכה, בעיקר בעלים התחתונים. פורח כל הקיץ, ממאי עד ספטמבר. מוהל הצמח משמש ברפואה עממית לטיפול בפגעים בדרכי השתן, במלריה, כסם מרגיע ולטיפול בשטף-דם. בסוג 30 מינים, בארץ 4, כולם גֵרים בארץ.

דטורה:  הדטורה היא עשב רע בגידולי קיץ מושקים, בשטחי בור ובתעלות ביוב. גדלה בבתי גידול שנוצרו או עוצבו על ידי האדם. צמח רעיל מאוד. לזרעים של הדטורה כושר תרדמה והשתמרות בקרקע למשך תקופה ממושכת. צמח חד שנתי זקוף דמוי שיח שיכול להגיע לגובה של עד 150 ס”מ. הוא מאופיין בכסות שערות קצרות ורכות בעיקר בעלים, בצבע ירוק אפור וריח חריף. העלים גדולים ופשוטים, שפתם תמימה, מסורגים על הגבעול. מוצא הדטורה מאמריקה הדרומית הטרופית. גדל במעזבות על גלי אשפה בבתי גידול מופרים ובשדות שלחין. מצוי ברוב אזורי הארץ מהצפון ועד מדבר יהודה ובקעת ים המלח. חודשי פריחה יוני עד נובמבר.

צומח מעוצה

בישראל עשרות מינים של שיחים ועצים גרים, אשר חלקם הפכו ברבות הימים לפולשים. נסיבות הגעתם של צמחים אלו מגוונות – חלקם הובאו לצורכי נוי, חלקם הובאו כדי לסייע בייצוב חולות ואחרים הגיעו אלינו בשוגג.

שיטה כחלחלה (מכחילה): השיטה הכחלחלה הוכנסה לישראל בשנות ה-20 של המאה העשרים כדי לסייע בייצוב של חולות ולשמש כעץ ייעור. השיטה מתפשטת בעיקר במקומות מופרים כגון צידי דרכים, שטחים שנשרפו, מקומות שבהם הייתה כריית חולות או חולות מיוצבים. לשיטה התאמה לנביטה לאחר שרפות, ולכן מתרבה באזורים שסבלו משרפות חוזרות, וכך מחליפה מיני צמחים מקומיים. כיום השיטה הכחלחלה היא מין פולש בעל השפעה מרחיקת לכת על הסביבה. היא נפוצה לא רק בצדי דרכים, אלא גם בשמורות טבע. השיטה ידועה כמין פולש במדינות רבות נוספות.

המין נוטה לגדול בכל מקום בו אירעה הפרעה של הקרקע, כמו לאורך צידי דרכים חדשות. זרעיו מופצים על ידי נמלים, הגוררות אותם אל קיניהן, וניזונות מהמעטפת שלהם. כשהקרקע מופרעת, הזרעים מגיעים אל פני הקרקע ונובטים. לעתים ניתן למצוא מאות נבטים חדשים סביב פרטים בוגרים. הפרטים הצעירים גדלים במהירות רבה, לעתים יותר ממטר בשנה.
השיטה המכחילה משתלטת על מגוון בתי גידול בישראל, בחבל הים התיכוני, בחגורת הספר ובמדבר. מוקדים עיקריים של התפשטות המין הינם שטחי חולות במישור החוף, כמו חולות אשדוד וחולות ניצנים; בתי גידול לחים, כמו שמורת מעינות גיבתון; ושטחי חורש ים תיכוני באזור הרי יהודה. בנוסף, כמו מינים פולשים רבים אחרים, המין שכיח בצידי דרכים ובשטחים עזובים בתוך יישובים. באזור השרון, נוסעים בכביש החוף או ברכבת, יכולים לראות “יערות” של שיטה מכחילה בצידי הדרך. המין מהווה פולש חמור בארצות נוספות בעלות אקלים ים-תיכוני: בדרום אירופה, בקליפורניה ובדרום אפריקה.

בתור מין פולש, השיטה המכחילה גורמת נזק רב לשטחים אליהם היא פולשת. למין יכולת ייחודית לקלוט חנקן מהקרקע, כמו שאר מיני הקטניות. ההצללה וניצול המים והנוטריינטים בקרקע, שגורמת השיטה המכחילה, מונעים את גדילתם של מיני צמחים אחרים בקרבתה, וכך פוגעים קשות במגוון הביולוגי. האפקט חמור במיוחד בבתי גידול חוליים, בהם התפשטות השיטה המכחילה הביאה לשינוי דרסטי באחוזי כיסוי הצומח, ועקב כך לעצירת החולות הנודדים ולהצללה נרחבת – תופעות המשנות את בית הגידול לחלוטין. בית גידול אחר שנפגע קשות על ידי השיטה המכחילה הוא נחלים – השתלטות המין על גדות נחלים גורמת לקריסת הגדות ולפגיעה בתוואי הנחל.

מיגור הפלישה של השיטה המכחילה בישראל מהווה משימה קשה ביותר. המין מתרבה גם באמצעות זרעים וגם בצורה וגטטיבית; כמויות הזרעים המיוצרות הן אדירות. כריתה של העץ אינה הורגת אותו, והוא צומח מחדש; גם שריפה אינה הורגת אותו, והיא אף מקנה לו יתרון תחרותי על-פני מינים אחרים; ואפילו עקירת הצמח בשלמותו אינה מספקת, משום שהוא מייצר בנק-זרעים בקרקע, העמיד למשך כ-50 שנה.

קיקיון מצוי: הקיקיון הוא שיח מהיר צמיחה, שגובהו מגיע עד כחמישה מטרים. הקיקיון הובא לישראל כנראה באמצע המאה ה-19, וכפי הנראה שימש הצמח בחקלאות המסורתית. עדויות ראשונות על תפוצתו של הקיקיון בארץ הן מסוף המאה ה-19, כאשר טריסטרם איתר את הצמח בסביבות ים המלח. צמח הקיקיון רעיל וגדל בקרקעות מופרות בצידי דרכים, באשפתות ובשדות בור וכן בגדות נחלים. נמצא גם בשמורות טבע. ידוע כמין פולש במדינות רבות.

אַיְלנתה בלוטית: עץ שהובא לארץ לצורכי גינון וייעור. זרעי האילנתה נובטים בקלות, והעץ מתפשט בכל מקום שאליו הם מגיעים, בעיקר במעזבות. הוא גדל במהירות ומתחדש בנקל לאחר כריתה. עץ זה מסוגל להתפשט גם תוך צמיחה מניצנים אדוונטיביים (ניצנים הנוצרים שלא במקומם הטבעי) הנמצאים על השורש. עץ האילנתה הפף למטרד בישראל, בעיקר באזורים עירוניים. האילנתה גדלה בקרקעות מופרות בצידי דרכים חדשות, בשטחי בור עירוניים ובמעזבות. העץ גדל רק בבתי גידול שנוצרו או עוצבו על ידי האדם. לעתים קרובות נובט בסדקים של מדרכות ובין אבנים בחומות וגדרות, שולח מערכת יעילה של שורשים לתוך הקיר או מתחת לאספלט הדרך או המדרכה ועשוי לגרום לנזקים ניכרים. האילנתה יוצרת חומר רעיל המצטבר בקרקע ומונע מצמחים אחרים לנבוט. כמו כן, היא גורמת אלרגיות באדם. ידוע כמין פולש בארצות הברית, באוסטרליה ובצרפת.

איקליפטוס המקור: איקליפטוס המקור הובא לארץ כעץ נוי, כחומר גלם לתעשיית העץ ולייבוש ביצות. כיום הוא נפוץ בעיקר בבתי גידול שנוצרו או עוצבו על ידי האדם, אך גם בבתי גידול טבעיים. איקליפטוס המקור מתרבה בקלות מזרעים וצומח מהר. העץ מתפתח בקרקעות שונות, ויכול לגדול גם בקרקעות דלות. העץ עמיד לחום וליובש, לקור ובמידה מסוימת לכפור. מתחדש מהר ובצימוח מוגבר לאחר פגיעה, כריתה ושרפה. ידוע כמין פולש גם בדרום-אפריקה ובארצות הברית.

לנטנה ססגונית: שיח הלנטנה הובא לארץ לצורכי נוי וגינון והתפשט כפליט תרבות. אחת ההשפעות המרכזיות של השיח היא שהוא מכסה בצפיפות את השטח שבו הוא מתפתח, ולכן מצמצם במידה ניכרת את מספר מיני הצומח המקומי.

פרקינסוניה: פרקינסוניה שיכנית היא שיח קוצני סבוך המגיע לגובה 5 מ’. הגזע קצר, קליפתו דקה וחלקה, עלי הלוואי קצרים, גליליים וקוצניים מאוד. הם שנתנו למין את שמו. לאחר כריתה או שריפה מתעוררים ניצני שורש רבים ויוצרים סבך שיחים בלתי עביר. לאחר כריתה או שריפה מתעוררים ניצני שורש רבים ויוצרים סבך שיחים בלתי עביר.